"חיישן" השמע של האדם הוא אחד המנגנונים המורכבים והמעניינים בגוף האדם.
במהלך ההתפתחות האבולוציונית של האדם, התפתח מנגנון השמע על מנת לחמוק מהסכנות שעורבות בטבע הפראי שהיה בו חלק.
במאמר הקצר שלפניכם נשפוך לכם מעט אור מבנה האוזן ועל האופן בו אנו מפרשים צלילים במרחב.
מבנה האוזן האנושית
1. אפרכסת – מבנה האוזן עצמה מבחוץ.
2. תעלת השמע – ה"צינור" שמעביר את המידע אל הממברנה הטימפנית (עור התוף).
3. הממברנה הטיפנית (עור התוף) – קולט את המידע שמגיע מתעלת השמע.
4. עצם – מורכב מ3 עצמות קטנות עם מפרקים באזורים שונים (ארכובה, פטיש, סדן).
בתהליך השמיעה גלי הקול , שהם אנרגיה אקוסטית הופכים לאנרגיה קינטית.
בתוך התעלה האנכית ישנו מנגנון שיחזור משוכלל ביותר המורכב מחלקים שונים.
לאחר שהפולסים מעור התוף עוברים העצמות הם מגיעים אל ה"שבלול" שם האנרגיה מתורגמת לגלים בתוך הנוזל שבקוחלאה ומשם מתורגמים כפולסים חשמליים אל המוח בעזרת שערות זעירות בעצב מרכז האודיו של המוח הממברנה הבזילרית.
לאחר השבלול ישנו חלק שנקרה הממברנה הבסילרית שבנויה ממשרק שיערות זעירות מאוד שמתרגמות את המידע לתדרים נמוכים, גבוהים ותדרי אמצע, סף השמע של האדם הוא 20HZ-20KHZ.
כיצד אנו מפרשים מיקומי צליל במרחב?
הצורך למיקומי הצליל במרחב מגיע עוד מהתקופות הפרה הסטוריות, כאשר האדם היה בסכנת חיים מול הטורפים הרבים שחיכו לו מעבר לפינה.
IAD- interaural amplitude difference
הבדל האמפליטודה (עוצמה) של האות המתקבל בין האוזניים.
אם אדם עומד כשצליל מגיע מימינו הרי שבאוזן ימין הצליל ישמע חזק יותר באוזן מימין ביחס לאוזן שמאל, זאת בגלל מבנה הגולגולת שמנחית את עוצמת הצליל המגיע אל אוזן שמאל.
ITD- interaural time difference
הבלי זמן הגעת הצליל בין האוזניים.
אם אדם עומד כשצליל מגיע מימינו הרי שאל אוזן ימין יגיע הצליל מהר יותר בכמה מיל' שניות מאל אוזן שמאל שמקבלת הצליל בדילי מסוים.
פרוש הצליל על ציר הגובה:
כאשר צליל מגיע אל האוזן הוא פוגע בבליטות השונות שעל גבי האפרכסת, בצורה כזו שגל הקול מקבל שינוי במופע שלו ודילי מסוים לפני כניסתו אל תוך תעלת האוזן.
מנגנון זה בשונה מבעלי חיים אחרים אצל האדם פחות מפותח מכיוון שהסכנה שצפויה לו באה בעיקר על הציר האופקי.
ראו לדוגמה את אוזני הכלב שלנו, הן מחודדות ופונות מעלה כאשר גם להם תעלת אוזן אופקית ואנכית אך הפוכה מזו של האדם.